האלה שאת

מדוע איננו מאפשרות לעצמינו להיות אלות??

מה גורם לנו לשכוח? להפסיק להיות נאמנות לעצמנו  ולכוח שייצר אותנו??

ואיך נוכל לחזור ולהיזכר לחזור ולהתממש בעולם כנשים עוצמתיות-כאלות??

האל הגברי המוצג לראווה בכל פינת חיים  בעולם המודרני ,משכיח בהתבססותו בתוך מערכת ההתניות הקולקטיבית במוחנו ,את קיומם של נתיבים שונים מלבדו.

בתרבויות עתיקות האלה חיה בכל שכבות החיים: ניהול אורחות הבית, עבודה בשדות, הישרדות, הובלת השבט, ציד, ריפוי ועוד...

מקומן של נשים כמהות מובילה היה ברור ולא נימדד אל מול המהות המשלימה  , הזכרית.

העולם ידע כי האנרגיה הנשית  והגברית אינן נפרדות אלא יוצרות חיבור מקודש וחשוב.

העולם זכר כי גבר : בן- אדם, ואישה:  בת- אדם, במקורם הם אדם ושם  הם נפגשים, מאוחדים.

החיבור המקורי הראשוני היה נוכח ואפשר לנשים ולגברים לשתף פעולה ולהגשים חיים של זרימה טבעית תוך שימוש באיכויות השונות  מחד ובאיחוד הבסיסי המקורי  מאידך.

כשאנו כנשים מוכנות לפתוח פתח, לצאת למסע הזה של ההזכרות במהות שאנו, כשאנו מאפשרות לאלה לחיות בתוכנו, מכבדות את עצמנו , מקשיבות לצרכינו, מנהלות את חיינו באמונה בקולות  המובילים אותנו מבפנים-מהרחם, אז אנו קרבות ונוגעות בזכות להיות אלות, בזכות לרפא את חוליו של העולם ולאחד את החצוי, אז אנו נוגעות באלוהי שבנו, שבות אל מהותנו האמיתית וממשות את כוונות הבריאה.

כך אני רואה את מיקומינו כנשים בעולם ומזמינה כל אישה באשר היא לעצור לרגע את סחרחרת החיים הסוחפת, לנשום, להביט פנימה אל עצמה, אל הרחם והלב ולהיזכר.

להיזכר באלה שהיא.

דולה ומנחת מעגלים ,מאמנת סדנאות העצמה והגשמה אישית.

Yuval@elaisha.com        0507-212468   

בואו לשתף אותנו על כך בפורום