?של מי הלידה הזאת,
לעזאזל
שרהל'ה שפס וינקלר
זמן קבלת החלטה על מקום הלידה הרצוי, הוא הזדמנות נהדרת לכל אישה לבדוק את מערכת היחסים שלה עם גופה ואמונותיה. זו שבוחרת ללדת בבית אינה מעבירה את האחריות מהצוות הרפואי למיילדת שבחרה, היא לוקחת את האחריות אליה. היא בוחרת בדרך הקשה, אך משתלמת , שאחריה היא תסתכל על החיים בצורה שונה לגמרי.
בהרבה מקרים, מתקבלת ההחלטה בעקבות ניסיון לא מוצלח עם המערכת הרפואית, משהו שפקח את עיניה להטיל ספק בתהליך קבלת ההחלטות של המטפלים בה. לפעמים, לקחת אחריות בלידה, היא המשך ישיר של כל צורת החיים. לפעמים, היא תחילת השינוי.
קיבצתי כמה מיתוסים, שהגיע הזמן לנפצם, בדרך לקבלת האחריות על חיינו ועתיד ילדינו.* אני רוצה לידת-בית , אבל בן זוגי לא מתלהב/ לא מסכים/מסתייג/ מתנגד, אז אני מוותרת.
או שאת לא רוצה מספיק, או שהוא משקף את החששות שלך, ונוח לך, מול החברים האלטרנטיביים שלכם, שמישהו אחר מקבל את ההחלטה במקומך. אישה נחושה בדעתה, תקרין את הביטחון שלה על סביבתה. בן-זוג אוהב ותומך ילך עם ואחרי זוגתו לסוף העולם, אם שם היא תבחר ללדת.( ואח"כ יהיה מהתומכים הנלהבים ביותר ללידה בבית.)* ההורים אומרים שזו החלטה חסרת אחריות
נהפוך הוא- אתם לוקחים בחזרה את האחריות על הדרך והמקום בו בחרתם ללדת, האחריות שנלקחה מכם בינקותכם כשקיבלתם את כל ה"חיסונים המומלצים", בילדותכם, כשנותבתם לחינוך אחיד בבית-ספר, ובבגרותכם, כשמסרתם בידי הרשויות את האחריות על גופכם ובריאותכם.
הורים מגדלים את ילדיהם במטרה להכשירם לחיים עצמאיים, אך כשהם מגיעים להחלטות בניגוד להשקפת עולמם של הוריהם, הם מוחזרים להיות הילדים הקטנים התלויים בהוריהם.
גם כאן, הביטחון בבחירה יעזור במניעת מלחמת עולם עם המשפחה. לכל בחירה יש מחיר, ומחיר ההליכה נגד הזרם כרוך בהתנגדות של הסביבה הקרובה- משפחה, חברים, רשויות. אתם תבחרו למי אתם רוצים להסביר, ממי להתעלם, למי להקשיב ומתי להפנים.
* המיילדת בלידת-בית אחראית שהכול יהיה בסדר
כשזוג מחליט ללדת בבית, הוא לא מעביר את האחריות מהצוות הרפואי בבית החולים למיילדת שבחר. ממש לא. באחריות המיילדת להביא את הידע המקצועי, לתמוך בהחלטות של בני הזוג, לעזור עד כמה שניתן, ומעל הכול- לא להפריע לתהליך לזרום בקצב הטבעי שלו. באחריות הזוג- לבחור את המיילדת המתאימה להם.
עפ"י החוק, המיילדת תיתן את הדין אם משהו משתבש. מה שמעמיד אותה במצב עדין, כמעט כמו של הרופא בבית-חולים. מיסוד לידות- הבית יוסיף הגבלות ויצר את צעדיהן של המיילדות עוד יותר. ומעל כולם- חברת הביטוח, שמחזיקה את כולנו בזיתים. עדיין, החוק עומד לצד האזרח ובחירתו החופשית, כל עוד ברור וחתום שהדבר נעשה בצורה מודעת. (ובכל זאת, זה מסביר כמה מהשערות הלבנות שעל ראשי).
* עוד לא החלטנו, אנחנו רוצים שתשכנעי אותנו.
בשום אופן לא. אף אחד לא יכול להחליט בשבילכם. זו משמעותה של האחריות- אנחנו נשכנע את המיילדת שכוונותינו רציניות, שאנחנו מסוגלים, ורוצים עד כדי כך- ששום דבר לא יעמוד בדרכנו.
אני מנסה להיות מנוסה ומיומנת בזיהוי זוגות שאינם מתאימים ללידת-בית, שאינם מבינים את מהות האחריות, שאינם בשלים לעבור את המסע העצמתי הזה. לא תמיד אני מצליחה. זה לא פשוט. לפעמים הרצון ללדת בבית בא מפנטזיה רומנטית על אור נרות ומוזיקה חרישית שאליה מגיח יצור קטן ומקסים, המחייך אל הוריו המאושרים בטרם נצמד אל הפטמה ויונק באושר, בעוד אימו מעפעפת בריסיה הארוכים ומחליקה בהיסח הדעת קמט בלתי נראה בחלוק המשי הצחור שלה. כשאני מזהה סימני חולשה, אני תוקפת ומאתגרת, או במילים אחרות- מוציאה את כל השדים מהבקבוק, ומצפה לראות מה התגובה. אני רוצה שהם יתעמתו עם "מה יהיה אם...", שיבדקו את עצמם מה גבולות הסבלנות, הכאב, הייאוש והחרדה שלהם; איך הם רואים את עצמם אחרי הלידה ומה הקווים האדומים שלהם. מי ששורד את הפגישה הראשונה, ועדיין לא וויתר על הרעיון- עשה את הצעד הראשון לקבלת האחריות.
*יותר בטוח ללדת בבית-חולים
נו, באמת....... או כמו שאמרה לי אחת היולדות- צריך הרבה אומץ לבחור ללדת בבית-חולים.
לטובת הספקנים, קיים מאגר עצום של מחקרים המוכיחים את התוצאות השוות בין לידות-בית ולידות בבית חוליים, וכמה מחקרים המוכיחים את ההיפך- לידת-בית עדיפה.
גם אם הגעת, מסיבות שונות, למסקנה שבית חולים הוא המקום המתאים בשבילך, אין פירושו של דבר שאת תוותרי על הקשר עם התהליך ותעבירי את האחריות לאחרים.
הרופאים לא תמיד יודעים מה הכי טוב בשבילך. כשאת ממנה מישהו אחר להחליט החלטות בשבילך, את מוותרת על היכולת לדעת מה הכי טוב ומה מתאים לך בכל זמן נתון. את עלולה לאבד את הקשר עם תהליך הלידה ואת מפספסת הזדמנות נפלאה לגדול ולהתעצם. בהרבה מקרים, הרופא המטפל בך יקבל החלטה הנוגעת אליך שתשרת יותר את האינטרסים שלו או של בית החולים מאשר את שלך. הוא לא אשם, הוא צריך גב כדי להמשיך להתקיים, אבל את נהפכת לקורבן. כל התערבות שלא לצורך עלולה לגרור אחריה התערבויות נוספות, שכל אחת מהן מחלישה אותך יותר, ומערערת את אחיזתך בשרידי השליטה העצמית.
* בבית חולים יעזרו לי להתמודד עם הכאב.
כן, נכון, אם את רוצה זריקת אפידורל. אם את לא רוצה להרגיש את הלידה. אם את מוכנה להפקיר את גופך לחלוטין בידי הטכנולוגיה והחלוקים הלבנים.
הכאב שאת חווה בלידה הוא שלך , הוא נועד לנתק אותך מעיסוקים אחרים ולהוביל אותך למקום בטוח, שקט,רגוע ונוח, בשביל התינוק להיוולד בו.
לפני לידה ראשונה קשה לדמיין את עצמת הכאב, יכולת הספיגה ואופי התגובה. בלידה חוזרת, נדמה לך שלא תוכלי לעבור שוב את הסיוט הזה. גם כאן, את צריכה לקחת את האחריות, האחריות לבנות מערכת יחסים בריאה ושפויה עם הכאב, וההתחייבות לקבל כל מה שיבוא באהבה. לפעמים יש צורך בעבודת הכנה רגשית שתיצור פתיחות וקבלה של כל המצוקות והקשיים שיעלו כתוצאה מנגיעה בקצוות הכי רגישים של עצמנו.
דווקא הפחדניות הגדולות ביותר הפתיעו אותי ואת עצמן כשהצליחו לקבל את הכאב ולהתעצם איתו. אולי בגלל היכולת שלהן לבטא ללא עכבות את הפחד ממנו.
(וכל זאת מבלי להתייחס לדרכים המגוונות להקלה על כאב- תנועתיות, מים, עיסוי, קול וכד')
אם את מתכננת ללדת ללא משככי כאבים, בבית-חולים, הקיפי עצמך בדורשי טובתך, שיוכלו לחסום את ניסיונות ההתערבות, וישחררו אותך לצלול לתוך הכאב ולהיות "במקום אחר" , כי הפעלת הצד החושב במוח עלולה לשבש את הזרימה החופשית של ההורמונים ולחרבש את הלידה.
שמרי על זכותך להיות שותפה לקבל ההחלטות הנוגעות אליך. דאגי לבסס את החלטותייך על ידע, הקשבה ותבונה, ועימדי על זכותך לבחור את המלווים שלך שיהוו צינור תקשורת עם הצוות, כדי שתוכלי להרפות ולזרום בידיעה שיש מי שדואג לאינטרסים שלך.
* את חושבת רק על עצמך. ומה עם התינוק? מה אם יקרה לו משהו?
אה, נכון, הכי טוב בשבילו זה להיוולד בבית-חולים לאחר פקיעת מים יזומה, הברגת אנטנה (ניטור פנימי) לראשו, אור פלורוסנטים המקבל את פניו, ניגוב בשפשוף, הפרדה מאימו לצורך "חימום", שאיבה אגרסיבית של הפרשות, בילוי בצינוקיה, בדיקות מיותרות ורעש מזהם.
המקום הבריא והראוי ביותר לתינוק לבוא לעולמנו, הוא באינטימיות שבה הוא נוצר, בבית שבו הוא יגדל, עם החיידקים שהוא כבר מכיר, מקום שבו לא יופרד מהוריו וממזונו ויישלח לטיפולם של זרים. בית-חולים אינו מקום ללידת תינוק בריא.
באותה מידה שאנו מחויבות לצאצאינו בגידולם וחינוכם, אנו מחויבות לספק להם את המקום הטוב ביותר שבו יתקבלו לעולמנו.
"כאשר נשים רבות מבינות כי הלידה היא שעה של הזדמנות נפלאה להתחבר עם העצמי האמיתי שלהן וכאשר הן מוכנות ליטול אחריות לכך, נוכל להשיב לעצמנו את עוצמת הלידה, ונעזור להעביר את הטכנולוגיה למקום הראוי לה- להיות אמצעי העומד לשרות הנשים היולדות, לא לשמש כאדוניהן."
מתוך-" גופה של אישה תבונתה של אישה"
שרהל'ה שפס וינקלר, מילדת - בית
058-874500
e-mail: shmil2@012.net.il
