הריון בטבעיות, לידה ללא כאבים ואישה שיודעת
אילנה דגני
- אילן
יש בכל אישה כח מרפא, כח בורא וגוף שיודע.
הכירו בהימצאות האם הגדולה שבתוככן.
היזכרו בכח העתיק שלכן.
הקשיבו לרחמים שבגופכן.
אחד הדברים הראשונים שקרו כאשר נוצרו היונקים על פני כדור הארץ הם הריון ולידה. תהליך פריון ורבייה שנטבע בגוף היצורים החיים מאז ועד היום.
החברה האנושית בתחילתה היתה בעלת אופי שונה ממה שאנחנו מכירים היום. לנשים היה תפקיד ומקום בשבט שרק מעט ממנו נשאר בצורת החיים המערבית של תקופתנו.בתקופות פרה היסטוריות נהגו קבוצות של בני אדם לשבת בצוותא כאשר הנשים היוו את הכח התבוני ואת החיבור לכוחות היקום. הנשים, שהיו יושבות במעגל סביב לאש או במרכז מעגל אבנים, היו יוצרות תדר מאחד ומרפא לכל האנשים שמסביבן.
לנשים היו הידע והחיבור לכוחות הבריאה והריפוי.
אחד המאפיינים של החברה הקדומה שחסרים היום אולי יותר מכל הוא הביחד. בעבר נשים היו חיות אחת עם השנייה לאורך כל היום. הן היו מממלאות את תפקידן כמובילות החברתיות בצוות, וגם אם היתה אישה שהוכתרה כמנהיגה, הרי שכוחה עמד לה בזכות התמיכה של כל נשות השבט.
חיי השיתוף הביאו לכך שהידע הנשי עבר מאחת לשנייה בחיי היומיום.
כך – קבלת החלטה לאן השבט ינדוד, שהיתה מורכבת משיקולים שונים והיתה מתקבלת על ידי זקנת או חכמת השבט – היתה ידע נלמד על ידי שאר הנשים והילדות, מתוקף הימצאותן ביחד עם מקבלות ההחלטה.וכך גם בתהליכים של הריון ולידה – היו הנשים חוות אותם במשותף והיו לומדות מהמרפאות שבחבורה את חכמת הריפוי וההקשבה לתהליכים הטבעיים של הגוף.
כך גם הועברה ההקשבה לאמא אדמה ולכוחות היקום.השינוי באורח החיים והמעבר לחברה המודרנית הרחיקו את כולנו מהמהות הנשית של החיים. כבר אין הקשבה למחזוריות הטבע, אמא אדמה הפכה ממקור חיים לסיבה למלחמות, הידע בא היום מהשכל בלבד ונדחקה לחלוטין תבונת הגוף והנשמה.
תהליכי ההריון והלידה אשר היו כה טבעיים הפכו למעין מחלה. ההריונית הפכה לחולה. לידה הפכה לארוע בעל סיכון והתינוק ליצור מועד לבעיות.
ככה חונכנו בדורות האחרונים. זהו המסר שקיבלנו, זהו המסר שקיבלו גם האמהות שלנו ואולי גם הסבתות. השאלה היא האם זהו המסר אותו אנו רוצות להעביר לבנותינו.
הידע העתיק קיים ומחכה שנשתמש בו. לא צריך לחזור לחיות במערה כדי לשוב ולהחיותו. צריך רק להיות מוכנות לחזור ולהקשיב לגופנו, לתבונתנו הנשית והפנימית.
האם את מוכנה להיזכר בידע הזה? האם את רוצה לקחת את האחריות על גופך וחייך ולפעול שוב על פי האינסטינקטים הנשיים והאימהיים שבך?
האם את מוכנה לצאת למסע אל זכרון קדום ולחשוף את העוצמה שבך?
האם את מוכנה לתת לנשמה שלך את הביטוי האמיתי שלה?אחת הסיבות לכך שהידע הזה הודחק היא כי היו גם נשים מנהיגות שיצרו חוסר איזון כאשר השתמשו בכח שלהן ליצירת כאוס ושליטה. הזיכרון של יצירת חוסר האיזון גם הוא טבוע בנו והוא מופיע בצורת הפחד לחזור ולהפעיל את העוצמה הזו שוב.
אבל אם נזכור שבידנו הבחירה איך להפעיל את העוצמה הזו נוכל לבחור בה ולהחיותה דרך הלב, דרך נשיות מעגלית ודרך ההכרה בכח התבוני הרך שבנו.
זוהי עוצמה של אישה המכירה גם בכוחה וגם בנשיותה.
הריון ולידה הם תהליכים בהם יכול לבוא לידי ביטוי ידע זה בעוצמה ובחוויה המשמעותיות ביותר מכיוון שאלו תהליכים שקשורים יותר מכל למהות הנשית והיא יצירת חיים והבריאה.
במהלך ההריון יכול לבוא לידי ביטוי הידע הזה במספר דרכים שבהם אנו יכולות להתאמן בהקשבה.
בהתעברות, הנשמה והגוף שלך יאותתו לך שזה קרה. הקשבה להם תיתן לך את התשובה עוד לפני שתבצעי בדיקה כלשהי. האם ידעת שאת בהריון עוד לפני הבדיקה? האם הכחשת את הידע הזה? האם נתת לעצמך פסק זמן בין ההקשבה לתחושותייך לבין הבדיקה הפיזית?
גם אם ביצעת את הבדיקה, נסי להיזכר בתחושותייך לפני שקיבלת את התוצאה והעצימי את מה שהן אמרו לך. בידקי, אם הכחשת את הידע הזה, מדוע זה קרה? מדוע מוחך לא רצה להקשיב למה שהגוף כבר ידע?
התבונני בתשובות לשאלות אלו לא ממקום של שיפוט אלא ממקום של היזכרות. כולנו בתהליך הזה של ההיזכרות. קבלי את עצמך באהבה במקום שבו את נמצאת. אנחנו נזכרות ביחד.
בהמשך ההריון ההקשבה תבוא לידי ביטוי בקשר עם גופך ועם העובר.בחיים אנו פועלים מתוך אחד משני מקורות – פחד או אהבה.
כאשר אנחנו פועלות מתוך האהבה, אנחנו מסוגלות להקשיב לגופנו ולנשמה שלנו ללא הפחד שיוצר חרדות שמריצות אותנו מבדיקה אחת לשנייה.כולנו רוצות תינוקות בריאים ושלמים. לעיתים יכול להיות מצב שלתינוק יש מום שניתן לגלות אותו מוקדם מספיק בשביל להפסיק את ההריון. אם שמקשיבה לעצמה תדע האם היא צריכה בדיקות כאלו או אחרות שיאשרו את מה שהיא כבר יודעת.
השאלות: האם הכל בסדר? האם העובר מתפתח כראוי? הן שאלות שיכולות להיות לך תשובות מדוייקות עליהן רק מתוך ההקשבה שלך לעצמך.מכיוון שאנחנו בתהליך של היזכרות, אני לא ממליצה לאף אחת לא לעשות בדיקות אלו או אחרות. אני רק קוראת להקשבה לפני שהולכים לבדיקות, ואני קוראת להעיר את הידע שבתוכך ולחזור ולסמוך עליו. התאמני בכך שלפני בדיקה כלשהי שבי בשקט, הכנסי למצב רגוע מדיטטיבי ודברי עם גופך ועם עוברך. בקשי מהם את התשובה למצב העובר ולמצבך והקשיבי. התשובה יכולה לבוא כאור וחושך, לבן ושחור, שמחה ועצב. התאמני בהתחלה על שאלות שעליהן את כבר יודעת את התשובה וחושי איך מרגישה תשובה של "כן" ואיך מרגישה תשובה של "לא". ואז חיזרי לשאלה הרלוונטית לבדיקה אליה את עומדת ללכת ונסי לקבל את התשובה לפני לכתך לבדיקה. סמכי על עצמך ועל התשובה שקבלת ולכי רק לקבל את האישור למה שהנך כבר יודעת.
חלק נוסף של ההקשבה במהלך ההריון הוא לצרכים הפיזיים והנפשיים שלך.
הריון הוא זמן מופלא שקורא לך – האישה הפורייה והבוראת חיים – להיות מלכה בכל המובנים.
אני תמיד קיבלתי בזמן ההריון יחס מועדף מכל מי שמסביבי. גם מאלו שקרובים אלי וגם מכאלו שלא מכירים אותי בכלל. יש איזו קדושה סביב אישה בהריון.
זה לא קורה סתם. זהו באמת זמן קדוש בשבילך להתוודע לגופך ולתהליך שקורה בו.החיים בחברה המודרנית אינם מעודדים את ההקשבה הזו כי היא דורשת מנוחה בשעות העבודה, היא מפנה את תשומת הלב מהחוץ אלייך פנימה והיא יוצרת ניגוד אינטרסים בין הסביבה ובין גופך והעובר.
אין תשובה ברורה איך לגשר על הפער. כל אחת תצטרך להסתכל על חייה ולהחליט איך לבנות אותם בתקופת ההריון ולאחר מכן בהיותה אם.
דרוש אומץ להפנות את תשומת הלב אלייך פנימה ולצרכים החדשים שלך, כי בחברה שלנו זה נחשב בזבוז זמן או אפילו פחיתות כבוד.לכל אחת נמצא שביל הזהב המתאים לה. התחברי לגופך ונשמתך והם ידריכו אותך לנתיב הנכון לך. אם את מרגישה שאין לך את הכלים כיצד להתחבר להקשבה הזו, בקשי את ההדרכה והיא תגיע. משפט ידוע אומר כי כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע. היי מוכנה ופתחי עצמך להדרכתה של האלה.
מכיוון שאני מאמינה שאת הינך המורה הכי טובה של עצמך, נסי ללמוד על עצמך את הצרכים שלך.
האם את עייפה וזקוקה למנוחה בשעות מסויימות?
איזו הזנה פיזית (אולי מסז' או טיפול יופי והרגעה), נפשית או רוחנית את צריכה?
האם את יוצרת בדרך כלשהי? האם את מרגישה צורך בביטוי יצירתי?
שוב, עני על השאלות האלו מתוך הבנה שאת נמצאת בתהליך של היזכרות. אל תישפטי את עצמך. קבלה של המצב והתבוננות בו יאפשרו לך לעשות את השינוי הנדרש.על כאבים בלידה – האם הם הכרחיים ואיך אפשר להקל עליהם בלידה, בחלק השני של המאמר.
היו ברוכות,
אילנה דגני – אילן
