הנשים בימינו מרבות לכנות את האנרגיה המעוותת המובילה היום את העולם
בשם "אנרגיה גברית". נכון יותר היה לקרוא לאנרגיה זו "אנרגית הסירוס
ההדדי". מאחר והגברים "שוחים" בתוך אנרגיה זו טוב יותר מן הנשים, והם
נוטים לנצלה ביעילות יתרה ולהפכה ליתרון מעמדי חברתי ואישי, היא זוכה
להיקרא אנרגיה גברית. אך אם נסתכל בעיניים פקוחות על הגברים של היום נמצא
יצורים מפוחדים, חסרי גבריות, ושתלטנים מכורח סירוסם. בדיוק כמו הנשים
העומדות מולם - מפוחדות, חסרות נשיות ונשלטות. 

הגברים איבדו את גבריותם באותה מידה שהנשים אבדו את נשיותן. לא אלו ולא
אלו יודעים מי הם ומה כוחם האמיתי. האשה שנלקחה ממנה נשיותה הפכה
לתלותית ומרירה ואילו הגבר שנלקחה ממנו גבריותו הפך לשתלטן וכעסן. שני
המינים המסורסים מביטים זה בזה מתוך הלא מודע שלהם בתיעוב חסר אונים
לכודים במצב שאין רואים ממנו מוצא, ומאשימים זה את זה בכלאם האנרגטי.
התקווה למשהו אחר, מגרה את בני האדם לשוב ולנסות את מזלם ביצירת
קשרים, אך אלו במהרה עולים על שרטונים ומחזירים אותם תמיד לאותה נקודת
אי סיפוק - כי הגבר רואה למולו אשה חסרת נשיות והאשה רואה לנגד עיניה גבר
חסר גבריות. הם פוגשים זה מול זו יצור מסורס, נחל אכזב, גוף באסורים המחפש
נואשות את שחרורו בלא למצאו.  

הגבר, שמטבעו אינו שוהה יותר מדי לרגשותיו, מסלק הצידה במהירות את
תסכולו הנובע מחוסר מימוש גבריותו, והופכו לתנופה לפעולה. האשה שמטבעה נוטה להרגיש, נכנסת לשיתוק, לכבדות ולאפסות. האונים השקריים של הגבר מול
חוסר האונים השקרי של האשה יוצרים עוד יותר ריחוק וחוסר תקשורת, וכך הם
נעים במעגלים סגורים שאין ביניהם נקודות השקה.

השאלה העומדת היום הינה - האם בני האדם כולם, משני המינים מסוגלים
לעצור, להתבונן, לגלות את עליבות מצבם בלא להאשים זה את זה, ולעשות שינוי
משמעותי, שורשי? האם אנו מסוגלים לומר טעינו לכל אורך הדרך? לא לכך ייחלנו? האם נהיה אמיצים מספיק, כולנו, כל אחד ואחד מאתנו לומר - אני אינני אני? אני צל של עצמי? אני תוצר עלוב של סירוס?
האם יהיה בנו הכוח לקום ולומר הבה נהיה עצמנו - יצורים בעלי עצמה מינית, רגשית, רוחנית אדירה? יצורים של חופש ושל אהבה?
 
חומר רב ומגוון על האשה שאיבדה את נשיותה, נכתב ונאמר על ידי נשים שחוות את געגועיהן לעצמן האחר, אך הגבר אינו מרבה לבכות על מר גורלו, כיוון שמצא לעצמו דרכי מילוט רבות באמצעות ביטויו בתחומים רבים ומגוונים. כמעט ואין בנמצא חומר כתוב, עבודות אמנות, עמותות וכדומה שתחום עיסוקם הינו כאבה של הגבריות המוחמצת.

מה היא הגבריות האמיתית זו חידה לגבינו, בדיוק כמו חידת הנשיות האמיתית.
הגבר הסטריאוטיפי המוכר לנו היום - התחרותי, השטחי, חסר הרגישות הינו "מוטציה" של הגבר המקורי. אלא שהנסיון להגיע אל גבר זה ולהעמידו על כך שהוא אינו הוא, מהווה כמעט תמיד משימה בלתי אפשרית. אין דבר שמעליב גבר -יותר מכך שיסבו את תשומת לבו לעובדה שהבנתו במין מצומצמת ביותר. אין דבר שמרגיז גבר יותר מכך שמבקשים ממנו להתבונן ביכולותיו הרגשיות הלקויות.
התנגדות הגבר לשינוי היא אדירה והופכת אותו לאגרסיבי ונקמני. הוא מייד זורק מעליו את הדרישות כלפיו, ומחזירן אל בת זוגו בהאשמה שהיא טרחנית ואינה מבינה דבר. שאצלה מצויות כל הבעיות, והוא בסדר גמור. שהיא צריכה ללמוד ממנו איך לחיות. שהיא אמורה להפסיק לחטט בעברה ובבעיותיה. שעליה ללמוד לזרום כמותו.

רב הגברים, גם אלו שמרגישים שחייהם אינם נעימים כלל וכלל, נוטים לאחוז בחוזקה בדעה שטוב להם. גם כשהם חסרי גבריות לחלוטין, והופכים מרוב סירוס ל"נעלי בית משומשות ונוחות", הם אוחזים בגאוותם ובטוחים שהם מלאי חיות ונעוריהם עדיין זורמים בחלציהם. שהם יודעים איך לטפל באישה. שהם "אחלה" גברים.

גבר בן ימינו, אם אינו סובל מאין-אונות, וזקפתו משרתת אותו נאמנה, משוכנע
שמבחינה מינית אינו לוקה בדבר. קשה מאד לשכנע גברים, הפועלים מינית כמו נערים בני 15 שהעולם המיני הינו עולם מרתק אותו אפשר ללמוד עוד ועוד. אם טכנית פעולתו המינית נחשבת בעיניו תקינה, הגבר בטוח כי הוא יודע כבר את כל מה שהוא צריך לדעת.

לשמחתי, אני רואה היום יותר ויותר גברים שמתחילים לראות עצמם כאובדי דרך.
אף כי רובם מתייחסים יותר אל בעיותיהם הריגשיות ופחות אל עכבתיהם
המיניות, בכל זאת ניכרת היום מגמה של היפתחות.
השאלה שאני שואלת את עצמי היום - האם בנו הנשים יימצא הכוח לעמוד לצידם של הגברים שיקרסו אל תוך הגילוי שאינם גברים באמת? חוששני שהפחד שלנו הנשים מפני השינוי שאנו אמורות לעבור הינו כאין וכאפס לעומת פחדנו מפני נפילתו של הגבר אל תהום הריק הכרויה מאחורי קליפת הגבריות הקיימת היום.
אי הידיעה איזה גבר יצמח מאותו נעלם כמוס מפחידה עד כדי כך, שאנו עושות
הכל כדי שלא נצטרך לעמוד מול הלא נודע שיפרוץ משם. האם הגבר האמיתי שיגיח יהיה מפלצת? שמא רכיכה? האם נוכל להמשיך ולעשות לו מניפולציות, לסמוך על אטימותו היציבה והמבורכת? לשחק את המשחק המוכר???

חושבני, שהנשים של היום עושות את פעולות השינוי שלהן בתוך טווח הביטחון, השומר על הסטטוס קוו הקיים, וכך הן מבטיחות לעצמן שהגבר המסורס ימשיך להתקיים כפי שהוא. בדרך זו, הן אינן מאויימות יתר על המידה  - אך גם אינן משיגות דבר.